lun.

05

nov.

2012

בעתו ובזמנו

נוהגים לאחל לאבי הבן שתזכה להכניסו בעתו ובזמנו 

וענין צריך עיון דהרי למה דוקא במצווה הזאות מברכים את זה הרי למה לא אומרים את זה בקרבן פסח בחתונה ובכל מצווה עם זמן ואפילו קריאת שמע -שאיש ייד לרעהו לפני שיישן שתזכה לומר קריאת שמע בזמנה אם כן קשה מה מיוחד בברית 

ולכאורה יש לחקור מה המצווה של יום השמיני האם היא מצווה בפני עצמה ואם כן ישנם 2 מצוות אחת למול את הבן והמצווה השניה ביום השמיני. או לא, אלא שכמו שלמצווה של הברית ישנם הרבה פרטים אז חלק מהמצווה של ברית כלול שיהיה מצווה ביום השמיני 

בגיליון מהרש"א: ריש הלכות מילה סי' רס כתב "אחד למול בזמנו ואחד למול שאינו בזמנו זה שבזמנו קודם דחביבא מצווה בשעתו

ולכאורה אם היום השמיני הוא מצווה בפני עצמה היה צריך הגיליון המהרש"א לכתוב דמשום דישנה מצווה שניה של יום השמיני ולא רק שמשום שחביב מצווה בשעתה

והשו"ע רסה' כ' נוהגין לעשות סעודה ביום המילה והוסיף הפתי תשובה דמי שנאנס יכול להשלים הסעודה ביום אחר משמע דיש עניין דוקא ביום השמיני טפי ולמשל מי שעשה ברית סמוך לשקיעה והסעודה בלילה כבר אין לו את המעלה של סעודה ביום המילה

ובפרקי דרבי אליעזר פרק כט' מובא (עיין ביאור הגר"א ביורה דעה סי' רסה' אות מז') שאברהם משובח על זה שלא עיקב  ביום השמיני את המצווה של המילה

ותימה הרי אם היה חייב לעשות ביום השמיני א"כ מה שייך לומר שלא עיקב הרי הוא עשה או לא ? ואם עשה אז השבח הוא שלא שינה ממה שאמר לו האלוקים (כמו אצל הארון שנאמר שלא שינה ממה שאמר לו ה') ורק אם היה לו אפשרות לעשות או היום או מחר והוא לא עיקב ועשה ביום השמיני

והביאור הוא שביום השמיני הוא רק תוספת במילה וזה מה שמייחד את בריתו של אברהם מישמעאל ומאלו שמלים לרפואה ואנו מציינים זאות במילה ביום השמיני דווקא והסעודה היא תוספת חביבות  וזה השבח לאברהם אבינו שלא עיקב וזה מה שכתה הגיליון דחביבא מצווה בשעתה 

 

1 commentaires