dim.

24

juin

2012

ההבדל בין יין לשמן


בפרשת וישב קראנו על היין: ‏"וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי: וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא ‏כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים" וכו´‏

את נר חנוכה אנו מדליקים זכר לנס שארע במצות הדלקת הנרות בבית המקדש:‏
‏"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד"‏
כמו כן, נצטוינו להקריב בבית המקדש משקה נוסף מן הצומח, והוא היין: ‏
‏"וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית רֶבַע הַהִין וְנֵסֶךְ רְבִעִית הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד"‏

מה משותף ליין ולשמן? ומה ההבדל ביניהם?‏
שלא כמו המים והדם שגם אותם מקריבים בבית המקדש, מקורם המשותף של היין והשמן הוא ‏מן הצומח. עולם הצומח הוא מעשה ידיו של הקב"ה, הוא מבטא את החיוּת הטבעית. חיוּת שגדלה ‏מן האדמה ושייכת אליה, ומוצאת את מקומה בבריאה בהשתלבות איתה, בלי לשנות אותה או ‏לפגוע בה.‏במעשה ההקרבה האדם פונה אל א-לוהיו ואומר שהעולם אותו ברא הקב"ה עבורו – עבור האדם – ‏שייך בעצם אליו, אל הקב"ה.‏
אולם כמעט אף קרבן לא מוקרב אל הקב"ה באותה צורה כפי שהוא גדל בטבע. התורה מצווה את ‏האדם לעבד את החומר הטבעי כדי להכשיר אותו להקרבה. בעת העיבוד האדם מטביע את ‏איכותו בחומר, ומעניק לו ערך מוסף, אנושי.‏

כאן יש הבדל בין השמן ליין: בשמן המעורבות של האדם ‏צריכה להיות קטנה ככל האפשר, אולם ביין היא צריכה להיות ‏‏גדולה ככל האפשר.‏
כדי שהשמן יהיה "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית", על תהליך העיבוד להיות מינימלי ביותר. מכניסים את ‏הזיתים אל סלי העצירה, ואך ורק הטיפה הראשונה שיוצאת מהלחיצה הראשונית הקלה ביותר – ‏היא הכשרה להדלקה בבית המקדש.‏
לעומת זאת, ייצור היין הוא תהליך ארוך ומורכב, הכרוך בשלבים ובתנאים רבים. הבציר, ‏ההפרדה, הדריכה, התסיסה, המעיכה והיישון – כל אלה פעולות מיוחדות הדורשות ידע ומומחיות ‏רבים, ואיכותו של היין תלויה בהקפדה על כל אחד ואחד מהם. ככל שהיין משובח יותר – סימן ‏שהתהליך היה ארוך יותר.‏
שמן הזית מיוחד בכך ששלהבתו נקיה וברה. האש, שדרכה לפרוץ ולהתפרע, מתבטאת בו במלוא ‏יופיה ואצילותה.‏
שמן הזית לא נוצר מתבונתו היוצרת של האדם. כולו יצירתו של הבורא, והאדם רק מוציאו מן ‏הכח אל הפועל. פעולתו של האדם נטולה כל מהות או שיקול דעת איכותי. לו הוא יגביר את ‏מעורבותו – השמן יפחת באיכותו ויפסל להדלקה. האיכות באה מן השמים ועולה אל השמים, ‏האדם רק "מפעיל" אותה.‏

לעומת זאת, היין זקוק למעורבותו האיכותית והפעילה של האדם. יין במצבו הראשוני ("יין ‏מגתו") נחשב לפחות ערך, ויין ישן הוא המשובח. היינן מטביע ביין את כל אישיותו, וטועמי יין ‏יכולים לחוש לפעמים את מצב רוחו של האדם שייצר אותו.‏
היין מיוחד בכך שמיעוטו יפה וריבויו רע. אם האדם ישתה ממנו יתר על המידה – היין יפשוט ‏ממנו את איכותו וצלם הא-לוהים שבו, הוא יאבד את המסגרת וידמה לבהמה; אולם אם ישתה ‏ממנו מעט – הוא יגביר את איכותו האנושית ותשרה עליו שמחה, שאף מביאה לידי רוח הקודש.‏

‏"אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ"‏
בספר תהילים מדמה דוד המלך את הרעיה לגפן, ואת הילדים לזית. ‏לעניות דעתי, ניתן להסביר זאת באותה דרך שבה פתחנו.‏

קשר בין בני זוג אינו טבעי במהותו, אלא מסור לידיו היוצרות של האדם. אדם נולד כבן להוריו ‏ואח לאחיו ואחיותיו, אך את בת זוגו עליו למצוא בכחות עצמו. עליו להשקיע את מירב המאמצים ‏ולהטביע את אישיותו ביצירת הקשר הזוגי. כמו כן, בדומה ליין, גם הקשר בין בני הזוג זקוק ‏לתהליך ארוך ומפרך כדי להוציא את איכותו מן הכח אל הפועל, ומי שמצפה לעמקות כבר ‏בהתחלה דומה למי שסוחט ענבים ומצפה ליין ישן ואיכותי. במילה אחת – סבלנות!!.‏

בניגוד לכך, הילדים הם מתנת שמים! הקשר בין הורים לילדים הוא טבעי, ואהבת אב ואם ‏לילדיהם לא תלויה לא בזמן ולא באיכות אנושית. כל אדם, אפילו הפשוט ביותר, יאהב את בנו ‏אהבת נפש כבר מהרגע הראשון, כמו שהוא. תינוק קטן ורך… פשוט לחבק אותו..! ממש כמו ניחוח ‏של שמן זית זך רך ומתגלגל…‏

 

0 commentaires