ven.

11

mai

2012

ועשיתם לו כאשר זמם

 ועשיתם לו  כאשר לעשות לאחיו  
הגמ דורשת כאשר זמם ולא כאשר עשה פרושו אם העדים הצליחו את הזממה שלהם ונהרג אדם אל פיהם אם לא נהרגים שדוקא כאשר זמם ולא כאשר עשה 
והקושיה נשאלת איך אף לאמר כן והרי הסברה נותנת בדיוק להפך עדים שבסוף לא נהרג אדם הם לא יהרגו ועדים שנהרג אדם על פיהם הם יהרגו 
וראיתי תירוץ נפלא שאם נתבונן במידה הביטחון אז אין דבר כזה שעדים זוממים באמת הצליחו להרוג אדם אם מין השמים לא רצו ואל כוחך זה באמת מגיע לו אבל עדים זוממים אז באמת הם רצו להרוג אדם חף מפשע אז פה מגיע דין מיתה 
ולכאורה אם כן איך אפשר שאדם שהורג אדם במזיד נהרג והרי אם הוא באמת הצליח להרוג אז כניראה שבאמת מגיע שאם לו כן לא יכל שהיה מצליח להרג
0 commentaires

dim.

29

avril

2012

על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד

על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד

כתב הרמב"ן 'על פי שנים עדים או שלשה עדים, וכו' ועל דרך הפשט אמר הגאון רב סעדיה שנים עדים או שלשה מקבלי עדות השנים ואין בכתוב קבלת עדות רק עדים אבל כמדומה לי שטעה הגאון בדינו כי עדות דיני נפשות לא תקובל רק בפני סנהדרין של עשרים ושלשה'.

ובגמ' (כתובות כא, ב) 'שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מכירין חתימות ידי עדים ואחד אינו מכיר עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם'. וכתב שם הרמב"ן 'ואני תמה העדות שהעידו בפני אותו השלישי היאך שמה עדות והא צריך ג' ואין עדות אלא בפני ב"ד, וי"ל כשהיה מומחה וראוי לדון בשאר דיני ממונות וכו''.

והנה איתא בגמ' (ב"ב מ, א) 'קיום שטרות בשלשה', ואי' שם בראשונים דאף דקימל"ן בדיני ממונות דשנים שדנו דיניהם דין, בקיום שטרות אין דיניהם דין, ולפ"ז נראה דה"ה דיחיד מומחה לא מהניא בזה, ומה דאי' הכא ברמב"ן דיחיד מומחה מהניא ביה היינו לקבלת העדות ולא לעצם פסק הקיום.

ולכאורה ילה"ק, לדברי הרמב"ן דס"ל דקבלת העדות צריכה להיות בפני אותו ב"ד שיכול לדון דין זה, דמ"ש הכא דכתב דסגי בחד לקבלת העדות, אף דבעינן שלשה לעצם פסק הדין.

והנראה לומר בזה, דהנה בטעמא דמילתא דבעינן שלשה לקיום השטר איתא בתוס' (כתובות שם) 'אין נראה אלא כעד מפי עד ומטעם זה הצריכו ג' בקיום שטרות דהוה סגי בב' אלא משום דבעינן שיהא ב"ד כדפרישית', ומבוא' דבאמת עיקר פסק הדין של הקיום הוי ככל דיני ממונות, דאפשר אף ע"י יחיד מומחה, וכל מה דבעינן שלשה לפסק הקיום היינו היכא דרוצים לכתוב פסק הקיום בשטר והיינו עשיית ההנפק, דבכה"ג בעינן שלשה לפסק הקיום והיינו משום גזירה, דאם לא יהיה שלשה חתימות בשטר יבאו לטעות שלא נתקבלה עדותם בב"ד, אלא עדים בעלמא קבלו את עדותם והוי עד מפי עד. וכיון דכל מה דזקוקים לשלשה לפסק היינו לצורך שיכלו לכתוב זאת ולא מצד עצם הפסק, להכי אף לקבלת העדות א"צ שלשה.

 

0 commentaires